Le texte Le vocabulaire Les révisions
Beitsah
Daf 35a
וַהֲלֹא מוֹתָרוֹ חוֹזֵר, וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר: כָּל הֵיכָא דְּמוֹתָרוֹ חוֹזֵר — לָא קָבַע!
Traduction
The Gemara challenges: How can one say that the very decision to partake of the fruit establishes it as fixed with regard to tithes? But isn’t it true that even if one declared his intention to eat it the following day, it can nevertheless be assumed that the remaining fruit is restored to the pile? And we have heard that Rabbi Eliezer explicitly said: Anywhere that its leftovers are restored, it is not established with regard to liability for tithes at all.
Rachi non traduit
והלא מותרו חוזר. היכי מצית למימר דקביעותא משום דבורא הוא והלא אפי' נוטל הרבה מן הטבל בחול ונותן לפניו דמחזי דקביע ליה באכילה מרובה אם דבר הראוי להחזיר המותר אחר אכילתו למקום שנטלו משם הא שמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר לא קבע בנטילה קמייתא וכל שכן בדבורא בלא מעשה לא מקבע:
Tossefoth non traduit
והלא מותרו חוזר. ולרבי אליעזר אפי' נטל הרבה מן הטבל בחול לא הוי קביעות כדמוכח בסמוך בדבר הראוי להחזיר מותר וכל שכן דדבורו אינו קובע:
דִּתְנַן: הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן — טוֹבֵל אַחַת אַחַת בְּמֶלַח וְאוֹכֵל. וְאִם טָבַל וְנָתַן לְפָנָיו עֲשָׂרָה — חַיָּיב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הַמַּעֲטָן טָהוֹר — חַיָּיב, מִן הַמַּעֲטָן טָמֵא — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.
Traduction
This is as we learned in a mishna in tractate Ma’asrot: One who removes olives from a vat [ma’atan] where they are temporarily stored before being pressed may dip them one by one in salt and eat without tithing them first, since he is eating them one at a time. Although he is eating them with salt, it is not considered a fixed meal. And if he dipped and placed several olives before him, such as ten, they are liable in tithes. However, Rabbi Eliezer says: One who eats from a ritually pure vat is liable to separate tithes; one who eats from a ritually impure vat is exempt because he returns the surplus to the vat.
Rachi non traduit
מעטן. כלי גדול שצוברין בו את הזיתים כדי שיתחממו ויתבשל שמנן בתוכן ויהא נוח להוציאו בבית הבד:
טובל אחת אחת במלח ואוכל. בלא מעשר ולא אמרינן טבולן במלח משוי ליה קבע הואיל ואחת אחת אוכלן מיד:
מן המעטן טהור חייב. לעשר שאין ראוי להחזיר מותרו כדמוקי לה לקמיה בגברא טמא שנטמא במגעו וכשמחזירן מתערבין הטמאים עם הטהורים ומטמא השמן וכיון דאין ראוי להחזיר מותרן ודאי כי שקלינהו מעיקרא אדעתא למיכל לכולהו שקלינהו ושוייה אכילת קבע:
מן המעטן טמא פטור. מפני שראוי להחזיר המותר וכי שקלינהו מעיקרא ברישא אדעתא למיכל פורתא ואהדורי מותר שקל:
וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: רֵישָׁא בְּמַעֲטָן טָהוֹר וְגַבְרָא טָמֵא, דְּלָא מָצֵי מַהְדַּר לֵיהּ.
Traduction
And we discussed it: What is different in the first clause of the mishna and what is different in the latter clause; why is the issue of purity relevant to this case? And Rabbi Abbahu said: The first case is referring to a ritually pure vat and a ritually impure person, who transfers his impurity to the olives he touches. He may not return the olives to the vat because he would thereby render all the remaining olives ritually impure. Therefore, from the outset he takes only the amount he wishes to eat. This is enough to consider it a fixed meal, and he must tithe them.
Rachi non traduit
מאי שנא רישא. דאין יכול להחזיר משום דמעטן טהור והא אפשר להיות גם אם האדם טהור:
וא''ר אבהו. כולה בגברא טמא מתוקמא רישא דמעטן טהור לא מצי למהדר וא''ת הרי נטמאו זיתי המעטן כשנטל מהן לא טמא אלא מקום מגעו ויכול לסלקן משם:
ה''ג רישא במעטן טהור וגברא טמא דלא מצי למהדר סיפא בגברא טמא ומעטן טמא דמצי למהדר:
Tossefoth non traduit
רישא במעטן טהור וגברא טמא דלא מצי למהדר. וא''ת והרי נטמאו זיתי המעטן כשנטל מהן וי''ל דלא טמא אלא מקום מגעו ויכול לסלקו מלמעלה שלא יגע באחרים ומ''מ אינו ראוי להחזיר המותר לפי שמתערבים הטהורים עם הטמאים כך פ''ה אי נמי כגון שנטלו בפשוטי כלי עץ או שנתן לו חברו:
סֵיפָא בְּמַעֲטָן טָמֵא וְגַבְרָא טָמֵא, דְּמָצֵי מַהְדַּר לֵיהּ.
Traduction
However, the latter clause is referring to a ritually impure vat and a person who is ritually impure, who may return the olives to the vat, as the olives it contains are already ritually impure. He is not particular to take the exact amount he wants to eat, since he knows he may return the remaining olives, and they are therefore not considered fixed for tithes. For the purposes of this discussion, it can be seen from here that Rabbi Eliezer maintains that whenever one may restore the food, it is not considered fixed until its work is complete.
מַתְנִיתִין נָמֵי בְּמוּקְצֶה טָהוֹר וְגַבְרָא טָמֵא, דְּלָא מָצֵי מַהְדַּר לֵיהּ. וַהֲלֹא מוּחְזָרִין וְעוֹמְדִין הֵן!
Traduction
The Gemara answers: The mishna also deals with the case of a ritually pure storage area, containing pure food, and a ritually impure person, who may not return them to the vat. The Gemara challenges this answer: But aren’t they already returned? This is not a case where a person takes all the fruit and replaces what remains after his meal; rather, he takes the amount he explicitly designated the day before, while the rest remains in place.
Rachi non traduit
ומשנינן מתניתין נמי. דקבע בדבוריה במוקצה טהור וגברא טמא עסקינן דלא מצי למהדר מותרו:
ופרכינן והלא מוחזרין ועומדין. והלא לא נטלן אלא דבורא בעלמא הוא וכיון דכי נטלן ואפשר בחזרה מהניא ליה חזרה ולא מקבע כי לא אפשר בחזרה נמי ולא נטלן אלא דבורא בעלמא אין לך חזרה כזו דאפילו משקל נמי לא שקלינהו:
Tossefoth non traduit
והלא הן מוחזרין ועומדין. דלא נטלן אלא בדבורא בעלמא ואין לך חזרה גדולה מזו דאפי' בראוי להחזיר לא מקבע כ''ש בלא נטל כלל:
אֶלָּא, אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָא אָמְרַתְּ? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: תְּרוּמָה קָבְעָה, וְכָל שֶׁכֵּן שַׁבָּת. דִּתְנַן: פֵּירוֹת שֶׁתְּרָמָן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר לֶאֱכוֹל מֵהֶן עֲרַאי, וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
Traduction
Rather, Rav Shimi bar Ashi said: The previous explanation is to be rejected, and it should be understood as follows: Rabbi Eliezer, you said? There is no difficulty according to his approach. Rabbi Eliezer conforms to his standard line of reasoning, as he said that the separation of teruma itself establishes the work of fruit as completed, so that one may not eat it even in a casual manner without first separating the other tithes. And, all the more so, Shabbat itself establishes food as fixed with regard to tithes, as we learned in a mishna: Fruits from which teruma has been separated before their work was completed, Rabbi Eliezer prohibits eating from them in a casual manner without separating the rest of the tithes, as the teruma establishes the food as fixed; but the Rabbis permit it.
Rachi non traduit
ה''ג אלא אמר רב שימי בר אשי כו'. אלא לעולם שבת הוא דקבעה במתני' וכי מסלקת ליה למר זוטרא מסייעתיה דלא לסייעי' לאבוה ממתני' הכי תסלקיה:
ר''א קא אמרת. מיניה מייתית סייעתא דשבת קבעה אף בשלא נגמרה מלאכתן:
ר''א לטעמיה דאמר תרומה קובעת. דבר שלא נגמרה מלאכתו שאם הגביה תרומתו נאסר לאכילת עראי עד שיפריש שאר מעשרות:
וכ''ש שבת. דחשיבא אכילתה אבל רבנן אימא לך כי היכי דפליגי בתרומה פליגי בשבת:
Tossefoth non traduit
אלא אמר רב שימי וכו'. ודאי לר' אליעזר קובע שבת אפילו בלא נגמרה מלאכתו כמו גבי תרומה אבל לרבנן דמתירין גבי תרומה לא ידעינן גבי שבת:
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר ''מִכָּאן וְעַד כָּאן''. טַעְמָא דְּעֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית — דְּלָאו בַּר עַשּׂוֹרֵי הוּא, הָא בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, דִּבְנֵי עַשּׂוֹרֵי נִינְהוּ — אֲסוּרִים. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּשַׁבָּת קָבְעָה?
Traduction
The Gemara suggests a different answer to Rava’s question as to whether Shabbat establishes an obligation to tithe food whose labor is incomplete: Come and hear a resolution from the latter clause of the mishna, which states: And the Rabbis say: Even in the Sabbatical Year, when teruma and tithes are not separated from fruit, a declaration from the day before is not enough to render the food prepared for Shabbat, unless one marks the fruit he is preparing and says explicitly: From here to there. The Gemara infers from this: The reason is that the eve of Shabbat during the Sabbatical Year is not fit for tithes; but during the other years of the Sabbatical cycle, which are fit for and obligated in tithes, the fruits are prohibited. What is the reason? Is it not because Shabbat itself establishes them as fixed? If this is the view of the Rabbis, one may not reject it in favor of a minority opinion such as Rabbi Eliezer’s.
Rachi non traduit
ת''ש מסיפא. דלא אפלוג רבנן עליה אלא לענין ברירה אבל מודו ליה דדוקא ע''ש בשביעית הא בשאר שני שבוע אסור משום מעשר:
Tossefoth non traduit
תא שמע מסיפא. דלא פליגי רבנן אלא דוקא בברירה:
לָא, שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאָמַר: ''מִכָּאן וְעַד כָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר'' — קָבַע לֵיהּ. אִי הָכִי, מַאי אִרְיָא שַׁבָּת? אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי! הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּטֶבֶל מוּכָן הוּא אֵצֶל שַׁבָּת, שֶׁאִם עָבַר וְתִקְּנוֹ — מְתוּקָּן.
Traduction
The Gemara refutes this: No, this is no proof; there it is different. Since he said: From here to there I will eat tomorrow, he has thereby established his meal, and the reason is not due to Shabbat. The Gemara asks: If so, why discuss particularly Shabbat; even on a weekday as well the same law applies? The Gemara answers: This comes to teach us, as stated above, that untithed produce is not fundamentally muktze because it is prohibited to remove the dues and tithes on Shabbat; rather, it is considered prepared with regard to Shabbat, in that if one transgressed the words of the Sages and tithed it, it is tithed.
Rachi non traduit
דטבל מוכן הוא כו'. כדפרי' והכא לא מצי למפרך והרי מותרו חוזר כדפריך לעיל אליבא דר''א משום דרבנן שמעינן להו דאפילו מותרו חוזר דחיילא עליה קביעותא הלכך איכא למתלי טעמייהו דרבנן במתני' נמי משום דאיהו קבעיה ולא משום שבת:
Tossefoth non traduit
[שאני התם כיון דאמר מכאן]. והכא לא שייך למפרך והלא מותרו חוזר דלרבנן לית להו הך סברא דלעולם מותרו קובע:
וּרְמִינְהִי: הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל, וְנִכְנַס מִגִּנָּה לֶחָצֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִגְמוֹר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא יִגְמוֹר.
Traduction
And we raise a contradiction from a different source, in which it is taught: If one was eating from a cluster of grapes, whose work is not completed, as grapes are designated for juice extraction, and came in from a garden, where one may eat fruit in a casual manner without separating tithes, to a courtyard, Rabbi Eliezer says: He may finish eating the cluster, as the courtyard itself does not establish the fruit with regard to tithes, if their work was not completed beforehand. Rabbi Yehoshua says: He may not finish. He maintains that a courtyard does establish the fruit as fixed for tithes, even if their work has not been completed.
Rachi non traduit
ורמינהי. דר''א אדרבי אליעזר:
היה אוכל באשכול. וסתם אשכול לאו גמר מלאכה היא דסתם ענבים לדריכה קיימי:
ונכנס מגנה. שלקטם משם ובא לו לחצר:
ר''א אומר יגמור. אם רצה לגמור בחצר ויגמור אכילתו דאין חצר קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו:
רבי יהושע אומר לא יגמור. קסבר חצר קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו:
חָשְׁכָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִגְמוֹר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא יִגְמוֹר!
Traduction
Similarly, if it grew dark on Friday evening, the night of Shabbat, while one was eating the cluster, and eating on Shabbat is considered a fixed meal, Rabbi Eliezer says: He may finish, as not even Shabbat establishes fruit as fixed if its work was not completed. And Rabbi Yehoshua says: He may not finish. He holds that Shabbat does indeed establish fruit as fixed for tithes even if its work has not been completed. This indicates that Rabbi Eliezer maintains that Shabbat does not establish food with regard to tithes, whereas the mishna here indicates that he agrees that the beginning of Shabbat does establish them as fixed.
Rachi non traduit
הכי גרסינן חשכה לילי שבת רבי אליעזר אומר יגמור. אם רצה לגמור כי היכי דאמר בחצר אמר בשבת יגמור אכילתו דאין שבת קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ומתניתין אוקימנא טעמא דר''א דבשאר שני שבוע לא משום דשבת קבעה דמשום דבוריה לא מצינא למימר דהא לרבי אליעזר מותרו חוזר:
הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא כְּשֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ''יִגְמוֹר'' — בֶּחָצֵר יִגְמוֹר, אֶלָּא: יוֹצֵא חוּץ לֶחָצֵר וְיִגְמוֹר. וְלֹא כְּשֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ''יִגְמוֹר'' — בְּשַׁבָּת יִגְמוֹר, אֶלָּא מַמְתִּין לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיִגְמוֹר.
Traduction
The Gemara answers: There, the reason is as he taught explicitly that Rabbi Natan says: It is not that when Rabbi Eliezer said: He may finish, he meant that he may finish in the courtyard itself; but rather he meant: He may exit the courtyard and finish. And similarly, it is not that when Rabbi Eliezer said: He may finish, he meant that he may finish on Shabbat itself; but rather, he meant that he may wait until the conclusion of Shabbat and finish. If so, this source does not contradict the mishna here.
Rachi non traduit
הכי גרסינן רבי נתן אומר לא כשאמר רבי אליעזר יגמור בחצר יגמור אלא יצא חוץ לחצר ויגמור ולא כשאמר יגמור בשבת יגמור אלא ימתין כו'. ותרוייהו אדרבי אליעזר קאי דאית ליה לרבי אליעזר שבת קבעה ומיהו למוצאי שבת יגמור דלא דמיא לתינוקות שטמנו תאנים דתנן בהו לעיל למוצאי שבת לא יאכלו דהתם לאכילת שבת יחדום הלכך קבעה עלייהו אבל זו לא יחדה לשבת יש ספרים שהיא כתובה בהם בשבוש וכן גרסינן לה במשנה דמסכת מעשרות דרבי נתן בתוספתא דמעשרות הכי איתמר:
Tossefoth non traduit
רבי אליעזר אומר יגמור בשבת אלא כו'. וא''ת מ''ש מתינוקות שטמנו דלמוצאי שבת לא יאכלו ויש לומר דהתם יחדום לאכילת שבת אבל הכא לא יחדום לשבת כפי' רש''י אי נמי דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול שלא נגמרה מלאכתו:
כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד שַׁבָּת, וְאֶחָד תְּרוּמָה, וְאֶחָד חָצֵר, וְאֶחָד מִקָּח — כּוּלָּן אֵין קוֹבְעִין, אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן.
Traduction
With regard to the halakhic ruling in this case, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: Whether with regard to Shabbat; or with regard to the separation of teruma from fruit; or with regard to a courtyard into which the fruit is brought; or with regard to a transaction; all of these cases establish a requirement for tithes only for items whose labor is completed.
Rachi non traduit
ואחד מקח. אם מכרן לחבירו קודם גמר מלאכה לא אמרינן אחשבינהו בהכי ואצטריכא ליה לרבי יוחנן לאשמועינן משום דאיכא למאן דאמר קבעה כדלקמן:
Tossefoth non traduit
אחד שבת אינו קובע וכו' אינו קובע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו. ואם תאמר מאי נפקא מינה כיון דאינו קובע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וי''ל דנפקא מינה דקובע אפי' קודם ראיית פני הבית:
שַׁבָּת — לְאַפּוֹקֵי מִדְּהִלֵּל, דְּתַנְיָא: הַמְעַמֵּר פֵּירוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִקְצוֹר, וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: הִלֵּל לְעַצְמוֹ אוֹסֵר.
Traduction
The Gemara notes that each of these details teaches a novel halakha. How so? Shabbat comes to exclude the opinion of Hillel, as it is taught in a baraita: One who gathers fruits from one place to another in order to reap them, and the day sanctified upon them, i.e., Shabbat commenced, Rabbi Yehuda said: Hillel prohibits the food from the gatherer himself. In other words, Hillel alone prohibits eating the fruit in that case until its tithes have been separated, for he believes that the beginning of Shabbat itself causes the fruit to be considered completed. Rabbi Yoḥanan teaches that the halakha in this case is not in accordance with the opinion of Hillel.
Rachi non traduit
שבת. איצטריך לרבי יוחנן למימר:
לאפוקי מדהלל. דלית הלכתא כותיה אלא כרבנן דפליגי עליה:
הלל לעצמו. הלל לבדו אוסר משמע דכל דורו חלוקין עליו:
Tossefoth non traduit
שבת לאפוקי מדהלל. ובדין הוא דהו''מ למנקט לאפוקי מדרבי אליעזר דאמר קובע אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו ומשום הכי לא נקטיה משום דלאו רבותא הוא דבלאו הכי אין הלכה כמותו דשמותי הוא ומ''מ קאמר בסמוך תרומה לאפוקי מדרבי אליעזר דלא אשכח תנא דאמר תרומה קובעת במעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו אלא רבי אליעזר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source